מכירים את המשפט? אל תסתכלו עלי כך, אני מניח תפילין כל יום…אני מדליקה נרות… אני מקדש… סבא שלי היה רב… וכו'
מפליא? בכלל לא. התורה והמצוות הן הדבק של עם ישראל.
מכיוון שעם ישראל מהווים חטיבה אחת שנאמר: בני (לשון יחיד) ישראל (לא נאמר כך על שום אומה)" משמע שאנו קיימים מתוקף היותנו בן של בורא העולם.
אנו משלימים האחד את השני. (עם כל זאת זו לא סיבה לשאוף למינימום)
נו ? אבל מה עושים עם המחלוקות? הרי מאז ומעולם היו מחלוקות,
התשובה: אכן כן.
בכל מערכת ישנן מחלוקות. ומתוך המחלוקות נבנים. עובדה : זוגיות, אם לא היו מחלוקות (לא שזה חיוב המציאות, והשאלה היא היכן מרימים יד ופורשים) לא היו בונים מערכות יחסים.
כל מערכת נבנית מתוך ניסיונות, הן לטוב , והן למוטב (ההיפך מהטוב).גם ובעיקר כשיישנם כשלים. כל מומחיות נבנית מכך. (זו עדות ששמעתי מרופא בכיר ומפורסם).
אז מה הקשר לפרשת השבוע? "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה"
הפרשה עוסקת בין היתר במאכלות אסורות. המאכל שהאדם צורך ביום יום בונה את הווייתו.
ישראל מצווים לאכול בהמות הצורכות ירק בלבד עם מאפיינים פיזיולוגיים מוגדרים. אופי המזון הנצרך משפיע על מהות האדם.
מכאן שכל הבהמות ללא המאפיינים הכתובים ,או החיות הטורפות ובעלי החיים הארסיים לא נמצאים בסל הקניות של התורה הקדושה.
נו? ומי מאתנו שבכל זאת משתדל לשמור ,האם בכך גם בנה את אישיותו?
התשובה היא לא. לכולנו יש מה לתקן. אנו בעולם של תיקון. ועצם ההבנה שיש מה לתקן היא כבר מתקון לברכה ולא חלילה ההיפך.
